עם בוא הבוקר או שמות העצים

"מדוע אני חרדה על הארץ שלי? כי העולמות המקבילים שבה אינם חשאיים דיים אלא תובעים בקול, בצעקה, שקט ומקום לאלוהים. וללא עולמות מקבילים, רוטטים, אפשריים, המורגשים בתנועת עצי העיר, בחוסר פחד – מצוקות נאספות, ולדיבור לא חוברת תנועה ומנוחה."

עם בוא הבוקר או שמות העצים, ספרה השמיני של המשוררת והמסאית שרון אס, הוא ספר נדיר ביופיו על אהבה וידידות, על כתיבה ודיבור, על החיים ועל המוות. הספר מורכב משיר ומ"מסהשיר", צורה בין-ז'אנרית ששרון אס המציאה בספרה היום שאחרי: מסה על פרידתו של סופוקלס מהשירה (אפיק, 2018), והכרוכה במעין מאבק – והתכה – בין רשויות הפרוזה והשירה. טקסט זה, שנכתב בקיץ 2021 בעת מגפת הקורונה, מגלם את העמדה הבֶּן-זמנית של כלל יצירתה של אס, את הקשב העמוק של כתיבתה לעולמות מקבילים, ואת האינטימיות עם המרחב הקלאסי והחופש הגמור שהיא נוהגת בו באופן שמטשטש את הגבולות האסתטיים, ההכרתיים, ובראש ובראשונה הקיומיים, בין העתיקים והמודרניים.

שני חלקי עם בוא הבוקר או שמות העצים מעמידים בתווך, במישרין ובעקיפין, ספרים. "עם בוא הבוקר" מציב בליבו קריאה בדיאלוג האפלטוני "פיידרוס", המתקיימת בחדרה של חבֵרה שימיה אוזלים. באמצעות התנועה המסחררת בין הטקסט האפלטוני לבין החברה ד., השרועה על המיטה, שרון אס שואלת מה אדם מוכן לקרוא – או לומר – בשעה שהוא הולך ומאבד את העולם; מהם המֶשך, העומק, המשמעות של העולם החלופי שהספרות מציעה; מהו פשרו של הגשר שהספרות כביכול מקימה בין החיים למוות, כשהיא לוקחת על עצמה לתאר את הישארות הנפש. ארוס הקריאה בדיאלוג ה"טובל בחיים" לנוכח מוות קרב והולך מצטרף בחלק השני של הספר, השיר ״שמות העצים״, לקינה מלאת חיוניות על אב ובית אב במסע אל גן הילדות המתכתב בין השאר עם פגישת אודיסאוס עם אביו מקץ עשרים שנות היעדרות. השיר יוצא מהבית אל הגן, אל עצי הילדות, ונע בין צללי הרוחות הטובות והרעות השוכנות בין העצים ובזיכרונות.

שרון אס היא כלת פרס ראש הממשלה לשירה (2003), כלת פרס ביאליק על ספרה האוריום (2012), כלת פרס יהודה עמיחי לשירה עברית על ספרה מוזיקת הנתיב הרחב(2018) וכלת פרס ברנר על ספרה המגרפה (2022). היא מלמדת במסלול לכתיבה באוניברסיטת תל אביב ומנחה קריאות בטרגדיה ובאפוס הקלאסיים בבית אריאלה.