מעלה: גיליון 12

דבר המערכת הוא התפילה המופיעה על כריכת הגליון, אותה רקמנו יחד.

במעלה 12 חמש עשרה רשימות שנכתבו ונערכו לפני המלחמה ובמהלכה: בין ימי מילואים, ריצות למקלט, לוויות, ניחומי אבלים, איבוד השפה והניסיון לקומם אותה שוב. הגליון נפתח בשלוש רשימות העוסקות ביצירות המתנגדות לצורת הסיפר הממוארית שהפכה כה רווחת בעידן הרשתות החברתיות: אלפרד כהן כותב על התנגדות לממואר ב״פילגשו של ויטגנשטיין״ מאת דיוויד מרקסון, מאיה קלופמן על עיוות הממואר ב״היורדות״ מאת דאה הדר ועטרה בן חנן על המידה שבה ״לא ממואר״ של מוטי פוגל נחוץ עכשיו. לאחר מכן, גלעד מאירי כותב על קונספטואליות וגותיקה ב״ינוקא״ מאת דוד ניאו בוחבוט, יפעת פלד ברשימת בכורה על אימה ואומנות ב״הקעקוע ועוד סיפורים אפלים מיפן״ מאת ג׳וּנְאִיצִ׳ירוּ טניזקי, ריונוסוקה אקוטגווה ופומיקו אנצ׳י. יוני דוד על אנשים חלקיים וחלקיקי אנשים בספר ״בתוך אישון״ מאת סיגיזמונד קרז׳יז׳נובסקי, עדו ניצן על שני ספרי שירה חדשים בשם ״פנגיאה״ המבקשים לאחזר את השלם, ואמיר אשל כותב על יופיו של החלקי ב״ליאו״ מאת יוכי פישר. מאיה ויינברג כותבת על הטבע והשירה שמעבר לזמן בשיריו של יאן קפלינסקי, ואיתיאל קריספין על האופן שבו הזמן הופך את החלקי לשלם ב״פירורים משולחנם של גדולי ישראל״ מאת הרב שמואל הכהן וינגרטן. גם החטיבה האחרונה כמו נכתבה בהזמנה לגליון שיוצא בעת כזו: שרי שביט כותבת על החייאת הקיבוץ ב״מופקרים״ מאת מעין בן הגיא, רן יגיל על עגלות ריקות מתינוקות ב״ריקם או תיק הצב האדום״ מאת על יהודית מוסל־אליעזרוב, תמר סתר על הגמילה מפחד מוות בספרו של סטיבן ג׳נקינסון ״למות חכם: מניפסט לשפיות ולנשמה״, ואסף רוט על הנסיון לפרוץ את שיח הזהויות הצר בעקבות ״ההד המזרחי במרכז הישראלי״ בעריכת גיא אבוטבול־זלינגר. את הגליון חותם מדור ״מעבר לים״ המארח הפעם את שירו של תומס הרדי ״קדיש על הקבר״ שתורגם מאנגלית על ידי יותם בנשלום.

את הגליון מלווים הפורטרטים המצמררים של השורדים, הנרצחים, החטופים והנעדרים שרשמה שני כץ.