גליון ה-11 של מעלה מונה חמש עשרה רשימות ושלוש מסות. חטיבת הרשימות הפותחת את הגיליון ממוקדת כולה בנושאו המרכזי: רשימתו של אביב פטר "אפשרות של X", העוסקת בהצעקה מאת מעין איתן, רשימתה של רות אשור על דלפין, ספרה של דפנה לוין, חריגה קלה מהתחום הנשי אל הפריפריאלי ברשימתו של איתיאל קריספין על חיי עיר, ספר שיריו של עודד בן דורי העוסק בגבעת אולגה, מסתו של שי פורסטנברג על מהדורת עשרים שנה לספרה של מאיה ערד מקום אחר ועיר זרה, ורשימתו של עדו ניצן על תרגום הספר ניסים לארוחת בוקר מאת אליזבת בישופ. בחטיבה העוקבת כותב גלעד מאירי על הגלגול המודרני של ספרי "צאינה וראינה" ביצירתה של זלדה, וכנרת רובינשטיין מתארת את הקשר בין השיר ובין תנאי כתיבתו אצל זלדה כפי שאלו משתקפים באותות רחוקים של אור: שירים וציורים. סיון הר שפי כותבת על עדות ויצירה בקומי, ספר שיריה הראשון של מוריה אשכנזי, ויוני דוד בפרסום בכורה כותב על שיטוטים עם רוברט ואלזר מאת קרל זליג. במסה המופיעה לאחר מכן, מתאר משה בק בפרסום בכורה את הדלות שהוא חווה בשירה. אחרי הדלות מגיע השפע הגדול של הדמיון: דניאל בהר כותב על אחרון המלאכים מאת פאדל אלעזאווי, תום בייקין אוחיון כותב על 11 שועלים ושירים אחרים מאת שהם מנדלה סכנה, ואספיר מילמן מדליקה סיגריה לכבוד להבתו של נר מאת גסטון בשלאר. כנהוג בימים אלו, מסיימים על כורחנו בהתנגדות: נדבי נוקד משווה בין התרגומים לשירי אושן וונג שפורסמו בספר מלכת הנשף האחרונה באנטרטיקה ובין הטיוטות שפורסמו בדף הפייסבוק של מתרגמת הספר שירה סתיו, וניצן רותם מתארת כיצד יש לקרוא את יד נשלחת בנפש מאת ז'אן אמרי. במדור ביקורת הכריכות "צפון ברך", גליה ברס כותבת על כריכת איך להתנגד מאת ארנה קזין, ובמדור "מעבר לים" א.א. מילן משחרר מסמכים סודיים מהארון הנעול באפוריזם שתרגם ובאר יהונתן דיין. את הגיליון מלווים תצלומיו הנפלאים של עידן ערד.
