בחרנו לצטט את חיים גורי על קירות הבית הזה. לצטט לכבודו. לכבוד שירתו. לכבוד המקום "בית הספר לאומניות המילה". לכבוד אוהביו. לצטט את גורי מתוך שירתו, מסותיו, והאוטוביוגרפיה הספרותית שלו "על השירה והזמן". גורי מדבר אל עצמו הכותב, חוזר ומזכיר את הזדקקותו למילים, מברר מתי אדם נעשה משורר, שואל על ההכרח לכתוב, לומד שלא להתקומם מול שתיקות. כל אלה ועוד הם לפי גורי "הדיבוק המסרב לצאת ממך" (עיבל. 2009). 

בחרנו לדובב את שפתיו ואת טבעו בעצם העמדת מילותיו וקריאת שירתו על הקירות עצמם; בישירות, בבהירות, בניקיון, האופייניים לצניעות הטקסטואלית שלו. מלבד מה שעל הקירות, הנה מפתחות נוספים:

אינני יודע את ראשית הדברים אף שבי מדובר. אינני יודע את סוד הצירופים העושה לימים מישהו למשורר. סביר להניח שהמילה משורר באה באיחור כלשהו, כעדות על מעשה ולא כתכונה שקדמה לו. איש צעיר נוטל עיפרון או עט בידו ומתחיל לכתוב. ועדיין אין הוא יודע יותר מסיפור המעשה הזה – הוא כותב. ראשית כזאת מוזרה. נער ועיפרון ונייר והדממה ביניהם. וגם אולי אתה נולד משורר, נידון או משוח מראש, ואתה לא ידעת.

[עם השירה והזמן. 2008. כרך א']

אני שב ופונה אל המילים ההן, מבקש את עזרתן. 

בסופו של דבר רק הן נשארו לי.
[התור. עיבל. 2009]

… אתה שמוכן לרוקן את כיסיך,

עבור עוד כמה וכמה מילים, מתאימות,

עד ראשך הכסוף על גבי השולחן,

ואותו עיפרון בידך.

[תפילות. אף שרציתי עוד קצת עוד. 2015]

כמוהו גם אנחנו ב"בית הספר לאומנויות המילה" מחפשים: שיר המשנה את הנוף סביב, שיר שהוא בגדר מעשה ניסים אף שאינו מעשה כשפים ופלא, אלא מיזוג נדיר ומבורך ומקורי בין היפה והחכם, בין הנסער והמרוסן, בין המשכר והמפכח, בין האנין והכובש, בין החשוף והמצועף קלות והמתפענח לקורא כשכיית חמדה פיוטית המעידה על הכאב ועל האושר. לא, לא אושר ורוד ומתקתק, אלא אושר מר ויקר הממתין לקורא בתום השורה האחרונה, מעבר לשקט הנורא שבין הקול וההד, באותו זמן חגיגי ההופך הלם להודיה. [עם השירה והזמן. 2008. כרך א']

יוצא שגם אנחנו עסוקים, לפחות חלק מהזמן, ב"דיבוק" הזה. לכן אנחנו מודים לגורי גם על התובנה:

השעה מאוחרת.

השמים רחבים כאינותו.

ויש המון מקום לשתיקתי 

[ראיתי שמי דלקה. אף שרציתי עוד קצת עוד. 2015]
…
מורן שוב רובשוב. אוצרת התערוכה 
רותם כהן סואיה. עיצוב טיפוגרפי
טלי אמיתי-טביב. צילום חדר העבודה של חיים גורי. מתוך הסדרה ״קירות ורוח״, 2007
נצר לאו. הפקה אמנותית
החל משנת תשפ"ב (2022), "מקום לשירה" מעניק את הפרס לשירה עברית ע"ש חיים גורי.

התערוכה מוקמת על ידי עמותת מקום לשירה, בשיתוף בית הקונפדרציה ע"ש חיים גורי ובתמיכת הקרן לירושלים ועיריית ירושלים. תודתנו נתונה למשפחת גורי על שותפות הדרך